USD3.194₪+0.85%EUR3.5724₪+0.53%GBP4.2789₪+0.29%CHF3.9055₪+0.86%CAD2.2698₪+0.08%AUD2.1971₪−1.05%

الثلاثاء, 10 نوفمبر 2026

العربية
EnglishFilipinoFrançaisРусскийSoomaaliالعربيةहिन्दीעבריתفارسیEspañolDeutsch한국어TürkçePortuguêsItaliano日本語УкраїнськаPolskiNederlands
×

II Chronicles 10:16

The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

لا توجد ترجمة بهذه اللغة بعد؛ تُعرض English.

10

1 וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑מָה כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥אוּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃ And Rehoboam went to Shechem; for all Israel were come to Shechem to make him king.
2 וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֨עַ יָרׇבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ וְה֣וּא בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י שְׁלֹמֹ֣ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיָּ֥שׇׁב יָרׇבְעָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃ And it came to pass, when Jeroboam the son of Nebat heard of it—for he was in Egypt, whither he had fled from the presence of king Solomon—that Jeroboam returned out of Egypt.
3 וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ־ל֔וֹ וַיָּבֹ֥א יָרׇבְעָ֖ם וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ And they sent and called him; and Jeroboam and all Israel came, and they spoke to Rehoboam, saying:
4 אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ וְעַתָּ֡ה הָקֵל֩ מֵעֲבוֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ ’Thy father made our yoke grievous; now therefore make thou the grievous service of thy father, and his heavy yoke which he put upon us, lighter, and we will serve thee.’
5 וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ע֛וֹד שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּ֖לֶךְ הָעָֽם׃ {ס}         And he said unto them: ‘Come again unto me after three days.’ And the people departed.
6 וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים לִפְנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב לָעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃ And king Rehoboam took counsel with the old men, that had stood before Solomon his father while he yet lived, saying: ‘What counsel give ye me to return answer to this people?’
7 וַיְדַבְּר֨וּ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־תִּהְיֶ֨ה לְט֜וֹב לְהָעָ֤ם הַזֶּה֙ וּרְצִיתָ֔ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כׇּל־הַיָּמִֽים׃ And they spoke unto him, saying: ‘If thou be kind to this people, and please them, and speak good words to them, then they will be thy servants for ever.’
8 וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ But he forsook the counsel of the old men which they had given him, and took counsel with the young men that were grown up with him, that stood before him.
9 וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃ And he said unto them: ‘What counsel give ye, that we may return answer to this people, who have spoken to me, saying: Make the yoke that thy father did put upon us lighter?’
10 וַיְדַבְּר֣וּ אִתּ֗וֹ הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּה־תֹאמַ֡ר לָעָם֩ אֲשֶׁר־דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תֹּאמַ֣ר אֲלֵהֶ֔ם קָֽטׇנִּ֥י עָבָ֖ה מִמׇּתְנֵ֥י אָבִֽי׃ And the young men that were grown up with him spoke unto him, saying: ‘Thus shalt thou say unto the people that spoke unto thee, saying: Thy father made our yoke heavy, but make thou it lighter unto us; thus shalt thou say unto them: My little finger is thicker than my father’s loins.
11 וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֖י בָּעַקְרַבִּֽים׃ {פ}
 And now whereas my father did lade you with a heavy yoke, I will add to your yoke; my father chastised you with whips, but I will chastise you with scorpions.’
12 וַיָּבֹ֨א יָרׇבְעָ֧ם וְכׇל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִשִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִשִֽׁי׃ So Jeroboam and all the people came to Rehoboam the third day, as the king bade, saying: ‘Come to me again the third day.’
13 וַיַּעֲנֵ֥ם הַמֶּ֖לֶךְ קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹב֙ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֔ם אֵ֖ת עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִֽים׃ And the king answered them roughly; and king Rehoboam forsook the counsel of the old men,
14 וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אַכְבִּיד֙ אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עָלָ֑יו אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֖י בָּעַקְרַבִּֽים׃ and spoke to them after the counsel of the young men, saying: ‘[My father] made your yoke heavy, but I will add thereto; my father chastised you with whips, but I will chastise you with scorpions.’
15 וְלֹא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה נְסִבָּה֙ מֵעִ֣ם הָאֱלֹהִ֔ים לְמַ֩עַן֩ הָקִ֨ים יְהֹוָ֜ה אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣הוּ הַשִּׁלוֹנִ֔י אֶל־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃ So the king hearkened not unto the people; for it was brought about of God, that the LORD might establish His word, which He spoke by the hand of Ahijah the Shilonite to Jeroboam the son of Nebat.
16 וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹא־שָׁמַ֣ע הַמֶּ֘לֶךְ֮ לָהֶם֒ וַיָּשִׁ֣יבוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּ֩נוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜יד וְלֹא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י אִ֤ישׁ לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑יד וַיֵּ֥לֶךְ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃ {ס}         And when all Israel [saw] that the king hearkened not unto them, the people answered the king, saying: ‘What portion have we in David? neither have we inheritance in the son of Jesse; every man to your tents, O Israel; now see to thine own house, David.’ So all Israel departed unto their tents.
17 וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃ But as for the children of Israel that dwelt in the cities of Judah, Rehoboam reigned over them.
18 וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמוּ־ב֧וֹ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת {ס}        וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}         Then king Rehoboam sent Hadoram, who was over the levy; and the children of Israel stoned him with stones, so that he died. And king Rehoboam made speed to get him up to his chariot, to flee to Jerusalem.
19 וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔יד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ So Israel rebelled against the house of David unto this day.

Miqra according to the Masorah · الترخيص: CC BY-SA · المصدر
The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917) · الترخيص: Public Domain · المصدر

كلمة بكلمة (Hebrew → English · Strong’s)

  1. וְכָלkôlthe whole
  2. יִשְׂרָאֵ֗לYisrâʼêlJisrael
  3. כִּ֠יkîyvery widely used as a relative conjuncti
  4. לֹאlôʼnot
  5. שָׁמַ֣עshâmaʻto hear intelligently (often with implic
  6. הַמֶּלֶךְ֮meleka king
  7. לָהֶם֒
  8. וַיָּשִׁ֣יבוּshûwbto turn back transitively or intransitiv
  9. הָעָ֣םʻama people
  10. אֶתʼêthself (but generally used to point out mo
  11. הַמֶּ֣לֶךְmeleka king
  12. לֵאמֹ֡רʼâmarto say
  13. מַהmâhinterrogative what?
  14. לָּנוּ֩
  15. חֵ֨לֶקchêleqsmoothness
  16. בְּדָוִ֜ידDâvidDavid
  17. וְלֹֽאlôʼnot
  18. נַחֲלָ֣הnachălâhsomething inherited
  19. בְּבֶןbêna son
  20. יִשַׁ֗יYishayJishai
  21. אִ֤ישׁʼîysha man as an individual or a male person
  22. לְאֹהָלֶ֨יךָ֙ʼôhela tent
  23. יִשְׂרָאֵ֔לYisrâʼêlJisrael
  24. עַתָּ֕הʻattâhat this time
  25. רְאֵ֥הrâʼâhto see
  26. בֵיתְךָ֖bayitha house (in the greatest variation of ap
  27. דָּוִ֑ידDâvidDavid
  28. וַיֵּ֥לֶךְyâlakto walk
  29. כָּלkôlthe whole
  30. יִשְׂרָאֵ֖לYisrâʼêlJisrael
  31. לְאֹהָלָֽיוʼôhela tent

Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); Strong’s Hebrew Dictionary (CC BY-SA).

II Chronicles 10:16 in every translation

עברית · Miqra according to the Masorah

וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹא־שָׁמַ֣ע הַמֶּ֘לֶךְ֮ לָהֶם֒ וַיָּשִׁ֣יבוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּ֩נוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜יד וְלֹא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י אִ֤ישׁ לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑יד וַיֵּ֥לֶךְ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃ {ס}        

الترخيص: CC BY-SA

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

And when all Israel [saw] that the king hearkened not unto them, the people answered the king, saying: ‘What portion have we in David? neither have we inheritance in the son of Jesse; every man to your tents, O Israel; now see to thine own house, David.’ So all Israel departed unto their tents.

الترخيص: Public Domain

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֮ לָהֶם֒ וַיָּשִׁ֣יבוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜יד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י אִ֤ישׁ לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑יד וַיֵּ֥לֶךְ כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃ (ס)

الترخيص: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

וכל ישראל כי לא שמע המלך להם וישיבו העם את המלך לאמר מה לנו חלק בדויד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דויד וילך כל ישראל לאהליו

الترخيص: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

וְכָל־יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה־לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל־יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו׃

الترخيص: Public Domain

English · The Rashi Ketuvim by Rabbi Shraga Silverstein

And all of Israel saw that the king had not heeded them, and the people returned word to the king, saying: What portion do we have in David? Nor (do we have) an inheritance in the son of Yishai. To your tents, Israel! Now, see your house, David [i.e., the Temple that you built will be yours alone!] And Israel went to their tents.

الترخيص: CC BY

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Tous les Israélites, voyant que le roi ne les avait point écoutés, lui firent ensemble cette réponse: "Quelle part avons-nous de David? quelle communauté de possession avec le fils de Jessé? A tes tentes, ô Israël, tous tant que vous êtes! Pourvois désormais à ta maison, David!" Et tout Israël rentra dans ses tentes.

الترخيص: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

און װי גאַנץ ישׂראל האָבן געזען, אַז דער מלך האָט זיך ניט צוגעהערט צו זײ, האָט דאָס גאַנצע פֿאָלק געענטפֿערט דעם מלך, אַזױ צו זאָגן: מיר האָבן ניט קײן חלק אין דודן, און קײן ירושה אין דעם זון פֿון יִשין. איטלעכער צו דײַנע געצעלטן, ישׂראל! אַצונד קוק זיך אום אױף דײַן הױז, דוד! און גאַנץ ישׂראל איז אַװעקגעגאַנגען צו זײַנע געצעלטן.

الترخيص: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Kiam ĉiuj Izraelidoj vidis, ke la reĝo ilin ne obeas, tiam la popolo respondis al la reĝo, dirante:Kian parton ni havas en David? ni ne havas heredaĵon en la filo de Jiŝaj; iru, ho Izraelidoj, ĉiu al sia tendo! nun zorgu mem pri via domo, ho David! Kaj ĉiuj Izraelidoj disiris al siaj tendoj.

الترخيص: Public Domain

Commentary on II Chronicles 10:16

Rashi

English

Each man to your homes, O Israel This refers back to, “What share do we have in David?” Why should we leave our homes and follow him? Not so, but all Israel, return each man to his home.

Now see your house, David This refers back to, “And no heritage in Jesse’s son,” i.e., we have no heritage in him, but in the Temple in Jerusalem, where we sacrifice and appear on the three Pilgrimage Festivals.

see your house, David We do not need it to go there. Let it be yours alone. (But all this does not appeal to me) but, “See your house, David we have no desire either in you or in your Temple.”

The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg · الترخيص: CC-BY · Full commentary on Sefaria