لا توجد ترجمة بهذه اللغة بعد؛ تُعرض English.
9
1
וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃
Now in the twenty and fourth day of this month the children of Israel were assembled with fasting, and with sackcloth, and earth upon them.
2
וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֺנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם׃
And the seed of Israel separated themselves from all foreigners, and stood and confessed their sins, and the iniquities of their fathers.
3
וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עׇמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ {פ}
And they stood up in their place, and read in the book of the Law of the LORD their God a fourth part of the day; and another fourth part they confessed, and prostrated themselves before the LORD their God.
And they stood up in their place, and read in the book of the Law of the LORD their God a fourth part of the day; and another fourth part they confessed, and prostrated themselves before the LORD their God.
4
וַיָּ֜קׇם עַֽל־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
Then stood up upon the platform of the Levites, Jeshua, and Bani, Kadmiel, Shebaniah, Bunni, Sherebiah, Bani, and Chenani, and cried with a loud voice unto the LORD their God.
5
וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵ֠ל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרְכוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָעוֹלָ֖ם עַד־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כׇּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃
Then the Levites, Jeshua, and Kadmiel, Bani, Hashabneiah, Sherebiah, Hodiah, Shebaniah, and Pethahiah, said: ‘Stand up and bless the LORD your God from everlasting to everlasting; and let them say: Blessed be Thy glorious Name, that is exalted above all blessing and praise.
6
אַתָּה־ה֣וּא יְהֹוָה֮ לְבַדֶּ֒ךָ֒ (את) [אַתָּ֣ה] עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַ֩יִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכׇל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכׇל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃
Thou art the LORD, even Thou alone; Thou hast made heaven, the heaven of heavens, with all their host, the earth and all things that are thereon, the seas and all that is in them, and Thou preservest them all; and the host of heaven worshippeth Thee.
7
אַתָּה־הוּא֙ יְהֹוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם׃
Thou art the LORD the God, who didst choose Abram, and broughtest him forth out of Ur of the Chaldees, and gavest him the name of Abraham;
8
וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֮ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶ֒יךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶ֩רֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה׃
and foundest his heart faithful before Thee, and madest a covenant with him to give the land of the Canaanite, the Hittite, the Amorite, and the Perizzite, and the Jebusite, and the Girgashite, even to give it unto his seed, and hast performed Thy words; for Thou art righteous;
9
וַתֵּ֛רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף׃
And Thou sawest the affliction of our fathers in Egypt, and heardest their cry by the Red Sea;
10
וַ֠תִּתֵּ֠ן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכׇל־עֲבָדָיו֙ וּבְכׇל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
and didst show signs and wonders upon Pharaoh, and on all his servants, and on all the people of his land; for Thou knewest that they dealt proudly against them; and didst get Thee a name, as it is this day.
11
וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים׃
And Thou didst divide the sea before them, so that they went through the midst of the sea on the dry land; and their pursuers Thou didst cast into the depths, as a stone into the mighty waters.
12
וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃
Moreover in a pillar of cloud Thou didst lead them by day; and in a pillar of fire by night, to give them light in the way wherein they should go.
13
וְעַ֤ל הַר־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְוֺ֖ת טוֹבִֽים׃
Thou camest down also upon mount Sinai, and spokest with them from heaven, and gavest them right ordinances and laws of truth, good statutes and commandments;
14
וְאֶת־שַׁבַּ֥ת קׇדְשְׁךָ֖ הוֹדַ֣עְתָּ לָהֶ֑ם וּמִצְו֤וֹת וְחֻקִּים֙ וְתוֹרָ֔ה צִוִּ֣יתָ לָהֶ֔ם בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃
and madest known unto them Thy holy sabbath, and didst command them commandments, and statutes, and a law, by the hand of Moses Thy servant;
15
וְ֠לֶ֠חֶם מִשָּׁמַ֜יִם נָתַ֤תָּה לָהֶם֙ לִרְעָבָ֔ם וּמַ֗יִם מִסֶּ֛לַע הוֹצֵ֥אתָ לָהֶ֖ם לִצְמָאָ֑ם וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂ֥אתָ אֶת־יָדְךָ֖ לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
and gavest them bread from heaven for their hunger, and broughtest forth water for them out of the rock for their thirst, and didst command them that they should go in to possess the land which Thou hadst lifted up Thy hand to give them.
16
וְהֵ֥ם וַאֲבֹתֵ֖ינוּ הֵזִ֑ידוּ וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֶל־מִצְוֺתֶֽיךָ׃
But they and our fathers dealt proudly, and hardened their neck, and hearkened not to Thy commandments,
17
וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא־זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם בְּמִרְיָ֑ם וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם אֶֽרֶךְ־אַפַּ֥יִם וְרַב־[חֶ֖סֶד] (וחסד) וְלֹ֥א עֲזַבְתָּֽם׃
and refused to hearken, neither were mindful of Thy wonders that Thou didst among them; but hardened their neck, and in their rebellion appointed a captain to return to their bondage; but Thou art a God ready to pardon, gracious and full of compassion, slow to anger, and plenteous in mercy, and forsookest them not.
18
אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃
Yea, when they had made them a molten calf, and said: ‘This is thy God that brought thee up out of Egypt, and had wrought great provocations;
19
וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת־עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָ֠ן לֹא־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃
yet Thou in Thy manifold mercies forsookest them not in the wilderness; the pillar of cloud departed not from over them by day, to lead them in the way; neither the pillar of fire by night, to show them light, and the way wherein they should go.
20
וְרוּחֲךָ֙ הַטּוֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְהַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא־מָנַ֣עְתָּ מִפִּיהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם׃
Thou gavest also Thy good spirit to instruct them, and withheldest not Thy manna from their mouth, and gavest them water for their thirst.
21
וְאַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֛ה כִּלְכַּלְתָּ֥ם בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֣א חָסֵ֑רוּ שַׂלְמֹֽתֵיהֶם֙ לֹ֣א בָל֔וּ וְרַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֥א בָצֵֽקוּ׃
Yea, forty years didst Thou sustain them in the wilderness, and they lacked nothing; their clothes waxed not old, and their feet swelled not.
22
וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃
Moreover Thou gavest them kingdoms and peoples, which Thou didst allot quarter by quarter; so they possessed the land of Sihon, even the land of the king of Heshbon, and the land of Og king of Bashan.
23
וּבְנֵיהֶ֣ם הִרְבִּ֔יתָ כְּכֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וַתְּבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶ֖ם לָב֥וֹא לָרָֽשֶׁת׃
Their children also didst Thou multiply as the stars of heaven, and didst bring them into the land, concerning which Thou didst say to their fathers, that they should go in to possess it.
24
וַיָּבֹ֤אוּ הַבָּנִים֙ וַיִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ הַכְּנַ֣עֲנִ֔ים וַֽתִּתְּנֵ֖ם בְּיָדָ֑ם וְאֶת־מַלְכֵיהֶם֙ וְאֶת־עַֽמְמֵ֣י הָאָ֔רֶץ לַעֲשׂ֥וֹת בָּהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃
So the children went in and possessed the land, and Thou didst subdue before them the inhabitants of the land, the Canaanites, and gavest them into their hands, with their kings, and the peoples of the land, that they might do with them as they would.
25
וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצוּרֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כׇּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃
And they took fortified cities, and a fat land, and possessed houses full of all good things, cisterns hewn out, vineyards, and oliveyards, and fruit-trees in abundance; so they did eat, and were filled, and became fat, and luxuriated in Thy great goodness.
26
וַיַּמְר֨וּ וַֽיִּמְרְד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּשְׁלִ֤כוּ אֶת־תּוֹרָֽתְךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔ם וְאֶת־נְבִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ אֲשֶׁר־הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדוֹלֹֽת׃
Nevertheless they were disobedient, and rebelled against Thee, and cast Thy law behind their back, and slew Thy prophets that did forewarn them to turn them back unto Thee, and they wrought great provocations.
27
וַֽתִּתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּצֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מִשָּׁמַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗ים תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְיוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥ד צָרֵיהֶֽם׃
Therefore Thou didst deliver them into the hand of their adversaries, who distressed them; and in the time of their trouble, when they cried unto Thee, Thou heardest from heaven; and according to Thy manifold mercies Thou gavest them saviours who might save them out of the hand of their adversaries.
28
וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְפָנֶ֑יךָ וַתַּֽעַזְבֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽיְבֵיהֶם֙ וַיִּרְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ וַיִּזְעָק֔וּךָ וְאַתָּ֞ה מִשָּׁמַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְתַצִּילֵ֥ם כְּֽרַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥וֹת עִתִּֽים׃
But after they had rest, they did evil again before Thee; therefore didst Thou leave them in the hand of their enemies, so that they had the dominion over them; yet when they returned, and cried unto Thee, many times didst Thou hear from heaven, and deliver them according to Thy mercies;
29
וַתָּ֨עַד בָּהֶ֜ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֶל־תּוֹרָתֶ֗ךָ וְהֵ֨מָּה הֵזִ֜ידוּ וְלֹא־שָׁמְע֤וּ לְמִצְוֺתֶ֙יךָ֙ וּבְמִשְׁפָּטֶ֣יךָ חָֽטְאוּ־בָ֔ם אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם וְחָיָ֣ה בָהֶ֑ם וַיִּתְּנ֤וּ כָתֵף֙ סוֹרֶ֔רֶת וְעׇרְפָּ֥ם הִקְשׁ֖וּ וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃
and didst forewarn them, that Thou mightest bring them back unto Thy law; yet they dealt proudly, and hearkened not unto Thy commandments, but sinned against Thine ordinances, which if a man do, he shall live by them, and presented a stubborn shoulder, and hardened their neck, and would not hear.
30
וַתִּמְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔וֹת וַתָּ֨עַד בָּ֧ם בְּרוּחֲךָ֛ בְּיַד־נְבִיאֶ֖יךָ וְלֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּנֵ֔ם בְּיַ֖ד עַמֵּ֥י הָאֲרָצֹֽת׃
Yet many years didst Thou extend mercy unto them, and didst forewarn them by Thy spirit through Thy prophets; yet would they not give ear; therefore gavest Thou them into the hand of the peoples of the lands.
31
וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים לֹֽא־עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְלֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל־חַנּ֥וּן וְרַח֖וּם אָֽתָּה׃
Nevertheless in Thy manifold mercies Thou didst not utterly consume them, nor forsake them; for Thou art a gracious and merciful God.
32
וְעַתָּ֣ה אֱ֠לֹהֵ֠ינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֮ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֒סֶד֒ אַל־יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ אֵ֣ת כׇּל־הַתְּלָאָ֣ה אֲֽשֶׁר־מְ֠צָאַ֠תְנוּ לִמְלָכֵ֨ינוּ לְשָׂרֵ֧ינוּ וּלְכֹהֲנֵ֛ינוּ וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ וְלַאֲבֹתֵ֖ינוּ וּלְכׇל־עַמֶּ֑ךָ מִימֵי֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
Now therefore, our God, the great, the mighty, and the awful God, who keepest covenant and mercy, let not all the travail seem little before Thee, that hath come upon us, on our kings, on our princes, and on our priests, and on our prophets, and on our fathers, and on all Thy people, since the time of the kings of Assyria unto this day.
33
וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כׇּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃
Howbeit Thou art just in all that is come upon us; for Thou hast dealt truly, but we have done wickedly;
34
וְאֶת־מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־מִצְוֺתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְוֺתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃
neither have our kings, our princes, our priests, nor our fathers, kept Thy law, nor hearkened unto Thy commandments and Thy testimonies, wherewith Thou didst testify against them.
35
וְהֵ֣ם בְּמַלְכוּתָם֩ וּבְטוּבְךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָרְחָבָ֧ה וְהַשְּׁמֵנָ֛ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽלֹא־שָׁ֔בוּ מִמַּֽעַלְלֵיהֶ֖ם הָרָעִֽים׃
For they have not served Thee in their kingdom, and in Thy great goodness that Thou gavest them, and in the large and fat land which Thou gavest before them, neither turned they from their wicked works.
36
הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃
Behold, we are servants this day, and as for the land that Thou gavest unto our fathers to eat the fruit thereof and the good thereof, behold, we are servants in it.
37
וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵ֠ינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃ {פ}
And it yieldeth much increase unto the kings whom Thou hast set over us because of our sins; also they have power over our bodies, and over our cattle, at their pleasure, and we are in great distress.’
And it yieldeth much increase unto the kings whom Thou hast set over us because of our sins; also they have power over our bodies, and over our cattle, at their pleasure, and we are in great distress.’
Miqra according to the Masorah · الترخيص: CC BY-SA · المصدر
The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917) · الترخيص: Public Domain · المصدر
كلمة بكلمة (Hebrew → English · Strong’s)
- וַתִּתֵּ֨ןnâthanto give
- לָהֶ֤ם
- מַמְלָכוֹת֙mamlâkâhdominion
- וַעֲמָמִ֔יםʻama people
- וַֽתַּחְלְקֵ֖םchâlaqto be smooth
- לְפֵאָ֑הpêʼâhmouth in a figurative sense
- וַיִּֽירְשׁ֞וּyârashto occupy (by driving out previous tenan
- אֶתʼêthself (but generally used to point out mo
- אֶ֣רֶץʼeretsthe earth
- סִיח֗וֹןÇîychôwnSichon
- וְאֶתʼêthself (but generally used to point out mo
- אֶ֨רֶץ֙ʼeretsthe earth
- מֶ֣לֶךְmeleka king
- חֶשְׁבּ֔וֹןCheshbôwnCheshbon
- וְאֶתʼêthself (but generally used to point out mo
- אֶ֖רֶץʼeretsthe earth
- ע֥וֹגʻÔwgOg
- מֶֽלֶךְmeleka king
- הַבָּשָֽׁןBâshânBashan
Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); Strong’s Hebrew Dictionary (CC BY-SA).
Nehemiah 9:22 in every translation
עברית · Miqra according to the Masorah
וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃
الترخيص: CC BY-SA
English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)
Moreover Thou gavest them kingdoms and peoples, which Thou didst allot quarter by quarter; so they possessed the land of Sihon, even the land of the king of Heshbon, and the land of Og king of Bashan.
الترخيص: Public Domain
עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra
וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃
الترخيص: Public Domain
עברית · Tanach with Text Only
ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן
الترخيص: Public Domain
עברית · Tanach with Nikkud
וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה וַיִּירְשׁוּ אֶת־אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת־אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן׃
الترخيص: Public Domain
English · The Rashi Ketuvim by Rabbi Shraga Silverstein
And You gave them kingdoms and peoples, and You set them apart [(in isolation from the other peoples)]. And they inherited the land of Sichon and the land of the king of Cheshbon and the land of Og, the king of the Bashan.
الترخيص: CC BY
Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]
Tu leur livras des royaumes et des peuples, que tu leur répartis dans toute direction, et ils prirent possession du pays de Sihôn, du pays du roi de Hesbôn et du pays d’Og, roi de Basan.
الترخيص: Public Domain
Deutsch · Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]
Du gabst ihnen auch Königreiche und Völkerschaften, die du dem Verderben preisgegeben hast; denn sie nahmen in Besitz das Land Sichons, das Land des Königs von Hesbon, und das Land Ogs, Königs von Baschan.
الترخيص: Public Domain
ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]
און האָסט זײ געגעבן קיניגרײַכן און פֿעלקער, און האָסט זײ אױסגעטײלט לױט גרענעצן; און זײ האָבן געאַרבט דאָס לאַנד פֿון סיחוֹנען – דאָס לאַנד פֿון דעם מלך פֿון חֶשבוֹן, און דאָס לאַנד פֿון עוֹג דעם מלך פֿון בשָן.
الترخيص: Public Domain
Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]
Kaj Vi donis al ili regnojn kaj popolojn, kaj dividis ilin laŭparte; kaj ili ekposedis la landon de Siĥon, la landon de la reĝo de Ĥeŝbon, kaj la landon de Og, reĝo de Baŝan.
الترخيص: Public Domain
Commentary on Nehemiah 9:22
Rashi
English
into a corner Heb. לְפֵאָה, like “to be to the side of one corner,” separate, not mingling with the nations of the lands.
The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg · الترخيص: CC-BY · Full commentary on Sefaria
Ibn Ezra
עברית
ותחלקם לפאה - דבק עם העממים והטעם פזרתם לפאות וברחו מפני ישראל.
וישמינו - פועל יוצא והטעם והשמינו לבם.
Ibn Ezra on Nehemiah -- Daat · الترخيص: Public Domain · Full commentary on Sefaria
Ralbag (Gersonides)
עברית
ואחר זה נתן להם ממלכות ועממים בימי משה כאשר מתו דור המדבר וחלקת אותם לפאה שהיא הקצה וההתחלה. והעיר בזה כי הממלכות האלו נתנו לבכורות מהשבטים שהם ראובן גד ומנשה שהיה בכור יוסף ויוסף היה בכור לרחל. ואפשר עוד שקראם פאה להיותם פחותים מאחיהם וזה מבואר בראובן ומנשה ואולם בגד יתבאר ממה שאמר לו יעקב ומשה בברכותיו ולאשר אחיו. ואלו שהיו פאה ירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון שלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון ולקח את כל ארצו מידו וכל זה לקחו ישראל בהכותם את סיחון ואת ארץ עוג מלך הבשן וזה חלק משה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה:
On Your Way · الترخيص: Public Domain · Full commentary on Sefaria