USD3.194₪+0.85%EUR3.5724₪+0.53%GBP4.2789₪+0.29%CHF3.9055₪+0.86%CAD2.2698₪+0.08%AUD2.1971₪−1.05%

الثلاثاء, 10 نوفمبر 2026

العربية
EnglishFilipinoFrançaisРусскийSoomaaliالعربيةहिन्दीעבריתفارسیEspañolDeutsch한국어TürkçePortuguêsItaliano日本語УкраїнськаPolskiNederlands
×

II Samuel 15:14

The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

لا توجد ترجمة بهذه اللغة بعد؛ تُعرض English.

15

1 וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ And it came to pass after this, that Absalom prepared him a chariot and horses, and fifty men to run before him.
2 וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם וְעָמַ֕ד עַל־יַ֖ד דֶּ֣רֶךְ הַשָּׁ֑עַר וַיְהִ֡י כׇּל־הָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁר־יִֽהְיֶה־לּוֹ־רִיב֩ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽי־מִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ׃ And Absalom used to rise up early, and stand beside the way of the gate; and it was so, that when any man had a suit which should come to the king for judgment, then Absalom called unto him, and said: ‘Of what city art thou?’ And he said: ‘Thy servant is of one of the tribes of Israel.’
3 וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖יךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין־לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ And Absalom said unto him: ‘See, thy matters are good and right; but there is no man deputed of the king to hear thee.’
4 וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֛וֹא כׇּל־אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר־יִֽהְיֶה־לּוֹ־רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו׃ Absalom said moreover: ‘Oh that I were made judge in the land, that every man who hath any suit or cause might come unto me, and I would do him justice! ’
5 וְהָיָה֙ בִּקְרׇב־אִ֔ישׁ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶת־יָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹ׃ And it was so, that when any man came nigh to prostrate himself before him, he put forth his hand, and took hold of him, and kissed him.
6 וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת־לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
 And on this manner did Absalom to all Israel that came to the king for judgment; so Absalom stole the hearts of the men of Israel.
7 וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וַאֲשַׁלֵּ֛ם אֶת־נִדְרִ֛י אֲשֶׁר־נָדַ֥רְתִּי לַיהֹוָ֖ה בְּחֶבְרֽוֹן׃ And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said unto the king: ‘I pray thee, let me go and pay my vow, which I have vowed unto the LORD, in Hebron.
8 כִּי־נֵ֙דֶר֙ נָדַ֣ר עַבְדְּךָ֔ בְּשִׁבְתִּ֥י בִגְשׁ֛וּר בַּאֲרָ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־[יָשׁ֨וֹב] (ישיב) יְשִׁיבֵ֤נִי יְהֹוָה֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְעָבַדְתִּ֖י אֶת־יְהֹוָֽה׃ For thy servant vowed a vow while I abode at Geshur in Aram, saying: If the LORD shall indeed bring me back to Jerusalem, then I will serve the LORD.’
9 וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ הַמֶּ֖לֶךְ לֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וַיָּ֖קׇם וַיֵּ֥לֶךְ חֶבְרֽוֹנָה׃ {פ}
 And the king said unto him: ‘Go in peace.’ So he arose, and went to Hebron.
10 וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְשָׁלוֹם֙ מְרַגְּלִ֔ים בְּכׇל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּשׇׁמְעֲכֶם֙ אֶת־ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם מָלַ֥ךְ אַבְשָׁל֖וֹם בְּחֶבְרֽוֹן׃ But Absalom sent spies throughout all the tribes of Israel, saying: ‘As soon as ye hear the sound of the horn, then ye shall say: Absalom is king in Hebron.’
11 וְאֶת־אַבְשָׁל֗וֹם הָלְכ֞וּ מָאתַ֤יִם אִישׁ֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם קְרֻאִ֖ים וְהֹלְכִ֣ים לְתֻמָּ֑ם וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כׇּל־דָּבָֽר׃ And with Absalom went two hundred men out of Jerusalem, that were invited, and went in their simplicity; and they knew not any thing.
12 וַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁל֠וֹם אֶת־אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזׇבְח֖וֹ אֶת־הַזְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֙שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם׃ And Absalom sent for Ahithophel the Gilonite, David’s counsellor, from his city, even from Giloh, while he offered the sacrifices. And the conspiracy was strong; for the people increased continually with Absalom.
13 וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם׃ And there came a messenger to David, saying: ‘The hearts of the men of Israel are after Absalom.’
14 וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִ֠ד לְכׇל־עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת־הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃ And David said unto all his servants that were with him at Jerusalem: ‘Arise, and let us flee; for else none of us shall escape from Absalom; make speed to depart, lest he overtake us quickly, and bring down evil upon us, and smite the city with the edge of the sword.’
15 וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ׃ And the king’s servants said unto the king: ‘Behold, thy servants are ready to do whatsoever my lord the king shall choose.’
16 וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל־בֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת׃ And the king went forth, and all his household after him. And the king left ten women, that were concubines, to keep the house.
17 וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל־הָעָ֖ם בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעַמְד֖וּ בֵּ֥ית הַמֶּרְחָֽק׃ And the king went forth, and all the people after him; and they tarried in Beth-merhak.
18 וְכׇל־עֲבָדָיו֙ עֹבְרִ֣ים עַל־יָד֔וֹ וְכׇל־הַכְּרֵתִ֖י וְכׇל־הַפְּלֵתִ֑י וְכׇֽל־הַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַל־פְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ {ס}         And all his servants passed on beside him; and all the Cherethites, and all the Pelethites, and all the Gittites, six hundred men that came after him from Gath, passed on before the king.
19 וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־אִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּם־אַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּי־נׇכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַם־גֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ׃ Then said the king to Ittai the Gittite: ‘Wherefore goest thou also with us? return, and abide with the king; for thou art a foreigner, and also an exile from thine own place.
20 תְּמ֣וֹל ׀ בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם (אנועך) [אֲנִֽיעֲךָ֤] עִמָּ֙נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁר־אֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶת־אַחֶ֛יךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ Whereas thou camest but yesterday, should I this day make thee go up and down with us, seeing I go whither I may? return thou, and take back thy brethren with thee in kindness and truth.’
21 וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי־יְהֹוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י (אם) בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶה־שָּׁ֣ם ׀ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם־לְמָ֙וֶת֙ אִם־לְחַיִּ֔ים כִּי־שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃ And Ittai answered the king, and said: ‘As the LORD liveth, and as my lord the king liveth, surely in what place my lord the king shall be, whether for death or for life, even there also will thy servant be.’
22 וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־אִתַּ֖י לֵ֣ךְ וַעֲבֹ֑ר וַֽיַּעֲבֹ֞ר אִתַּ֤י הַגִּתִּי֙ וְכׇל־אֲנָשָׁ֔יו וְכׇל־הַטַּ֖ף אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ And David said to Ittai: ‘Go and pass over.’ And Ittai the Gittite passed over, and all his men, and all the little ones that were with him.
23 וְכׇל־הָאָ֗רֶץ בּוֹכִים֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְכׇל־הָעָ֖ם עֹבְרִ֑ים וְהַמֶּ֗לֶךְ עֹבֵר֙ בְּנַ֣חַל קִדְר֔וֹן וְכׇל־הָעָם֙ עֹבְרִ֔ים עַל־פְּנֵי־דֶ֖רֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּֽר׃ And all the country wept with a loud voice, as all the people passed over; and as the king passed over the brook Kidron, all the people passed over, toward the way of the wilderness.
24 וְהִנֵּ֨ה גַם־צָד֜וֹק וְכׇֽל־הַלְוִיִּ֣ם אִתּ֗וֹ נֹֽשְׂאִים֙ אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֙קוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּ֖עַל אֶבְיָתָ֑ר עַד־תֹּ֥ם כׇּל־הָעָ֖ם לַעֲב֥וֹר מִן־הָעִֽיר׃ {ס}         And, lo, Zadok also came, and all the Levites with him, bearing the ark of the covenant of God; and they set down the ark of God—but Abiathar went up—until all the people had done passing out of the city.
25 וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה וֶהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־נָוֵֽהוּ׃ And the king said unto Zadok: ‘Carry back the ark of God into the city; if I shall find favour in the eyes of the LORD, He will bring me back, and show me both it, and His habitation;
26 וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַעֲשֶׂה־לִּ֕י כַּאֲשֶׁ֖ר ט֥וֹב בְּעֵינָֽיו׃ {ס}         but if He say thus: I have no delight in thee; behold, here am I, let Him do to me as seemeth good unto Him.’
27 וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֔ן הֲרוֹאֶ֣ה אַתָּ֔ה שֻׁ֥בָה הָעִ֖יר בְּשָׁל֑וֹם וַאֲחִימַ֨עַץ בִּנְךָ֜ וִיהוֹנָתָ֧ן בֶּן־אֶבְיָתָ֛ר שְׁנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אִתְּכֶֽם׃ The king said also unto Zadok the priest: ‘Seest thou? return into the city in peace, and your two sons with you, Ahimaaz thy son, and Jonathan the son of Abiathar.
28 רְאוּ֙ אָנֹכִ֣י מִתְמַהְמֵ֔הַּ (בעברות) [בְּעַֽרְב֖וֹת] הַמִּדְבָּ֑ר עַ֣ד בּ֥וֹא דָבָ֛ר מֵעִמָּכֶ֖ם לְהַגִּ֥יד לִֽי׃ See, I will tarry in the plains of the wilderness, until there come word from you to announce unto me.’
29 וַיָּ֨שֶׁב צָד֧וֹק וְאֶבְיָתָ֛ר אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַיֵּשְׁב֖וּ שָֽׁם׃ Zadok therefore and Abiathar carried the ark of God back to Jerusalem; and they abode there.
30 וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃ And David went up by the ascent of the mount of Olives, and wept as he went up; and he had his head covered, and went barefoot; and all the people that were with him covered every man his head, and they went up, weeping as they went up.
31 וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל־נָ֛א אֶת־עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהֹוָֽה׃ And one told David, saying: ‘Ahithophel is among the conspirators with Absalom.’ And David said: ‘O LORD, I pray Thee, turn the counsel of Ahithophel into foolishness.’
32 וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד־הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר־יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֙וּעַ֙ כֻּתׇּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ And it came to pass, that when David was come to the top of the ascent, where God was wont to be worshipped, behold, Hushai the Archite came to meet him with his coat rent, and earth upon his head.
33 וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דָּוִ֑ד אִ֚ם עָבַ֣רְתָּ אִתִּ֔י וְהָיִ֥תָ עָלַ֖י לְמַשָּֽׂא׃ And David said unto him: ‘If thou passest on with me, then thou wilt be a burden unto Me;
34 וְאִם־הָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֨ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל׃ but if thou return to the city, and say unto Absalom: I will be thy servant, O king; as I have been thy father’s servant in time past, so will I now be thy servant; then wilt thou defeat for me the counsel of Ahithophel.
35 וַהֲל֤וֹא עִמְּךָ֙ שָׁ֔ם צָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִ֑ים וְהָיָ֗ה כׇּל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמַע֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ תַּגִּ֕יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִֽים׃ And hast thou not there with thee Zadok and Abiathar the priests? therefore it shall be, that what thing soever thou shalt hear out of the king’s house, thou shalt tell it to Zadok and Abiathar the priests.
36 הִנֵּה־שָׁ֤ם עִמָּם֙ שְׁנֵ֣י בְנֵיהֶ֔ם אֲחִימַ֣עַץ לְצָד֔וֹק וִיהוֹנָתָ֖ן לְאֶבְיָתָ֑ר וּשְׁלַחְתֶּ֤ם בְּיָדָם֙ אֵלַ֔י כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ Behold, they have there with them their two sons, Ahimaaz Zadok’s son, and Jonathan Abiathar’s son; and by them ye shall send unto me every thing that ye shall hear.’
37 וַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד הָעִ֑יר וְאַ֨בְשָׁל֔וֹם יָב֖וֹא יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}         So Hushai David’s friend came into the city; and Absalom was at the point of coming into Jerusalem.

Miqra according to the Masorah · الترخيص: CC BY-SA · المصدر
The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917) · الترخيص: Public Domain · المصدر

كلمة بكلمة (Hebrew → English · Strong’s)

  1. וַיֹּ֣אמֶרʼâmarto say
  2. דָּ֠וִדDâvidDavid
  3. לְכָלkôlthe whole
  4. עֲבָדָ֨יוʻebeda servant
  5. אֲשֶׁרʼăsherwho
  6. אִתּ֤וֹʼêthnearness
  7. בִירוּשָׁלִַ֨ם֙YᵉrûwshâlaimJerushalaim or Jerushalem
  8. ק֣וּמוּqûwmto rise (in various applications
  9. וְנִבְרָ֔חָהbârachto bolt
  10. כִּ֛יkîyvery widely used as a relative conjuncti
  11. לֹאlôʼnot
  12. תִֽהְיֶהhâyâhto exist
  13. לָּ֥נוּ
  14. פְלֵיטָ֖הpᵉlêyṭâhdeliverance
  15. מִפְּנֵ֣יpânîymthe face
  16. אַבְשָׁל֑וֹםʼĂbîyshâlôwmAbshalom
  17. מַהֲר֣וּmâharto be liquid or flow easily
  18. לָלֶ֗כֶתyâlakto walk
  19. פֶּןpênremoval
  20. יְמַהֵ֤רmâharto be liquid or flow easily
  21. וְהִשִּׂגָ֨נוּ֙nâsagto reach
  22. וְהִדִּ֤יחַnâdachto push off
  23. עָלֵ֨ינוּ֙ʻalabove
  24. אֶתʼêthself (but generally used to point out mo
  25. הָ֣רָעָ֔הraʻbad or evil
  26. וְהִכָּ֥הnâkâhto strike
  27. הָעִ֖ירʻîyra city in the widest
  28. לְפִיpehthe mouth
  29. חָֽרֶבcherebdrought

Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); Strong’s Hebrew Dictionary (CC BY-SA).

II Samuel 15:14 in every translation

עברית · Miqra according to the Masorah

וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִ֠ד לְכׇל־עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת־הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃

الترخيص: CC BY-SA

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָל־עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת־הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃

الترخيص: Public Domain

English · The Metsudah Tanach series, Lakewood, N.J

Dovid said to all his servants that were with him in Yerusholayim, "Let us get up and flee because we will not be able to escape from before Avsholom. Let us hurry and leave lest he quickly overtake us and thrust evil upon us and strike the city with the sword."

الترخيص: CC BY

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

And David said unto all his servants that were with him at Jerusalem: ‘Arise, and let us flee; for else none of us shall escape from Absalom; make speed to depart, lest he overtake us quickly, and bring down evil upon us, and smite the city with the edge of the sword.’

الترخيص: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן ימהר והשגנו והדיח עלינו את הרעה והכה העיר לפי חרב

الترخيص: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל־עֲבָדָיו אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא־תִהְיֶה־לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן־יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת־הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי־חָרֶב׃

الترخيص: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

און דוד האָט געזאָגט צו אַלע זײַנע קנעכט װאָס מיט אים אין ירושלים: שטײט אױף, און לאָמיר אַנטלױפֿן, װאָרום מיר װעלן ניט האָבן קײן אַנטרינונג פֿון אַבֿשָלומען. אײַלט זיך אַװעקצוגײן, כּדי ער זאָל זיך ניט אונטעראײַלן און אונדז אָניאָגן, און ברענגען אױף אונדז דאָס בײז, און שלאָגן די שטאָט מיטן שאַרף פֿון שװערד.

الترخيص: CC0

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Alors David dit à tous ses serviteurs, qui étaient avec lui à Jérusalem: "Debout, fuyons! Nous ne pouvons autrement échapper à Absalon. Hâtez-vous de me suivre, de peur qu’il ne nous gagne de vitesse, ne précipite notre malheur et ne livre à l’épée les habitants de la ville."

الترخيص: Public Domain

Polski · Bible in Polish, trans. Izaak Cylkow, 1841 - 1908 [pl]

Rzekł Dawid do wszystkich sług swoich, bawiących przy nim w Jerozolimie: Wstańcie, a uchodźmy, inaczej bowiem nie znajdziemy ocalenia przed Absalomem; wyruszcie niezwłocznie, aby nas znienacka nie napadł i zwalił na nas nieszczęście, a poraził miasto ostrzem miecza. 

الترخيص: Public Domain

Deutsch · Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]

David sprach darauf zu all seinen Dienern, die bei ihm in Jerusalem waren: Machet euch auf, lasset uns fliehen; denn es wird für uns sonst kein Entkommen sein vor Awschalom. Eilet davon zu gehen, dass er uns nicht rasch nachkomme und uns erreiche, über uns Verderben bringend und alle Einwohner der Stadt niedermachend.

الترخيص: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Tiam David diris al ĉiuj siaj servantoj, kiuj estis kun li en Jerusalem:Leviĝu, kaj ni forkuru, ĉar alie ni ne povos saviĝi kontraŭ Abŝalom; rapidu foriri, por ke li, rapidinte, ne atingu nin, ne venigu sur nin malfeliĉon, kaj ne pereigu la urbon per glavo.

الترخيص: Public Domain

Commentary on II Samuel 15:14

Targum Jonathan

עברית

וַאֲמַר דָוִד לְכָל עַבְדוֹהִי דִי עִמֵיהּ בִּירוּשְׁלֵם קוּמוּ וְנַעֲרוֹק אֲרֵי לָא תְהֵי לָנָא שֵׁיזְבָא מִן קֳדָם אַבְשָׁלוֹם אוֹחוּ לְמֵיזַל דִילְמָא יוֹחִי וְיִדְבְּקִינָנָא וְיִכְמוֹן יַת בִּישְׁתָא עֲלָנָא וְיִמְחֵי יַת קַרְתָּא לְפִתְגַם דְחָרֶב:

Mikraot Gedolot · الترخيص: Public Domain · Full commentary on Sefaria

Ralbag (Gersonides)

עברית

והדיח עלינו את הרעה. ר"ל ויבא בחוזק ובתוקף את הרעה עלינו:

On Your Way · الترخيص: Public Domain · Full commentary on Sefaria